הכל לים בע"מ נ' אורן

המדובר בתביעה כספית המבוססת על עילה שטרית בגין שני שיקים ע"ס 2000 ₪ כל אחד, זמן פירעון 23/3/99 ו – 13/4/99 ואשר סורבו עקב חשבון מוגבל.

זה עתה סיימתי לשמוע את ראיות הצדדים, כאשר מטעם התובעת העיד מר אוהד ברקן, שהוא בנו של הבעלים של התובעת. מטעם הנתבעת העידה היא בעצמה. לא הובאו עדים נוספים.

ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בתום הישיבה ודחיתי למתן פס"ד.

טענתה המרכזית של הנתבעת הינה שמדובר בשיקים שאינם חתומים על ידה, אם כי נחתמו על ידי אביה ז"ל. הנתבעת הבהירה כי כחלק מניהול העסק של אביה המנוח, היא עבדה איתו ובמסגרת זו שמרה פנקס שיקים במגירה של העסק וזאת למקרה הצורך שבהם היא תיאלץ לשלם בשיקים פרטיים שלה עבור הניהול השוטף של העסק, ולאחר מכן לקבל את ההחזר ישירות מאביה. הנתבעת הדגישה כי לא מסרה כל הרשאה לאביה המנוח לעשות שימוש בשיקים שלה, אך מאחר ומדובר בעסק משפחתי ומאחר ומדובר באביה, שהוא הבעלים של העסק, לא ראתה מניעה שהיא תשלם, לפעמים, בשיקים מחשבונה הפרטי ולקבל את ההחזר לאחר מכן מאביה. שני השיקים נשוא הדיון לא נחתמו על ידה ועל כן אינה אמורה לשלם בגינם מאומה.

תמצית טענות התובעת הינן: טענת הזיוף לא הוכחה; בכל מקרה הנתבעת נתנה רשות והסכמה לאביה לעשות שימוש בפנקס השיקים שלה שהיה מונח במגירה בעסק ועל כן היא חייבת לשלם את תמורת השיקים שסורבו; אין מחלוקת כי הסחורה, שהשקים מתייחסים אליה, סופקה.

כפי שציינתי לעיל, זה עתה סיימתי לשמוע את ראיות הצדדים וכן את סיכומי טענות הצדדים. לאחר שנתתי את דעתי למלוא הטענות שהועלו בפניי, נחה דעתי לדחות את התביעה. אנמק להלן את מסקנתי זו.

בפתח הדברים אציין כי הטענה של הנתבעת לזיוף חתימתה הועלתה על ידי הנתבעת עוד בשלבים המקדמיים ולפני שנפתח תיק הוצל"פ. גם לאחר שהוגשה התנגדות לביצוע השטרות וגם בדיונים וגם במהלך שמיעת הראיות, עמדה הנתבעת באופן עקבי על גרסתה שמדובר בשיקים מזויפים. וכאן יודגש, באף שלב משלבי הדיון הנ"ל, לרבות במכתב התגובה שנשלח על ידי ב"כ הנתבעת אל ב"כ התובעת לפני נקיטת הליכי הוצל"פ, באף שלב לא באה הכחשה מצד התובעת לטענת הזיוף. טענת התובעת הייתה כי השיקים ניתנו בהרשאתה והסכמתה המלאות של הנתבעת.

לאור האמור בפסקה הקודמת, יש לדון ולהכריע בטענה המרכזית של התובעת, לפיה הנתבעת נתנה רשות והסכמה לאביה לעשות שימוש בשיקים שלה, ומסיבה זו היא חייבת לשלם את תמורת שני השיקים, גם אם הם נחתמו על ידי אביה ז"ל.

בעניין זה, נטל ההוכחה הינו על התובעת להוכיח טענת ההרשאה. הראיות שהובאו בפניי אינם מקימות את הנטל הדרוש ולאמתו של דבר, העד היחידי מטעם התובעת (בנו של הבעלים של התובעת) לא זכר פרטים מהותיים הקשורים לטענה זו ואף לא ידע לספר על אותה הרשאה שהתובעת טוענת לה.

הבעלים של התובעת לא העיד עקב מחלתו (כפי שמסר בנו היום).

טענת התובעת כי בשלב מסוים הודתה הנתבעת בחוב בפני אחותו של בעלי התובעת (היינו דודתו של העד שהעיד בפניי היום מטעם התובעת), טענה זו נותרה כטענה בעלמא, ולא נעשה כל ניסיון להעיד את הדודה הנ"ל למרות שבנסיבות העניין עדות זו הינה מהותית נוכח הטענה שהנתבעת נתנה רשות לאביה לעשות שימוש בשיקים נשוא הדיון.

לכך יש להוסיף, כי הגשת שני השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחלוף 6 שנים מאז שסורבו, מהווה שיהוי ניכר, אשר מכרסם בגרסת התובעת לעניין ההרשאה וגם מקשה על ההתגוננות נגד טענה זו (שכן, בין לבין, נפטר אביה של הנתבעת).

נוכח האמור לעיל, אינני נדרש לטענה הנוספת שהנתבעת העלתה ולפיה, בפועל, שולמה תמורה בגין השיקים הנ"ל על ידי אביה ז"ל. לא אפסוק בטענה זו, אם כי, באמרה כללית אומר שלכאורה טענה זו לא הוכחה.

מן המקובץ לעיל עולה כי אין מחלוקת בדבר זהות החתימה על שני השיקים, דהיינו שמי שחתום על השיקים הינו אביה של הנתבעת. לא הוכח בפניי שהחתימה של אבי הנתבעת נעשתה ברשות ובהסכמה ועל כן דין התביעה להידחות.

אני מורה על דחיית התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ כולל מע"מ. יש לסגור את תיק ההוצל"פ.

המזכירות תעביר פסק הדין אל ב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ב, 19 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: